אדמו"ר (ראשי תיבות של: אדוננו מורנו ורבנו) הוא כינוי לרבָּהּ ומנהיגה הרוחני של חצר חסידית. מרכזיותו של האדמו"ר בחצר היא מעיקרי החסידות. בקרב חסידיו האדמו"ר נערץ, ונחשב ל"צדיק יסוד עולם" ומשמש כחוליה מקשרת בין אלוהים לבין האנשים הפשוטים. כל אדם הנחשב כחלק מהחסידות מחויב לדבוק באדמו"ר, דבר הקרוי בספרות החסידית ה"דבקות בצדיק" או "התבטלות לצדיק".דבקות זו מתבטאת בציות מוחלט לדבריו, וקבלתם ללא עוררין.
אחד התפקידים הנחשקים בחצרות חסידיות הוא תפקיד המשב"ק (בראשי תיבות: "משמש בקודש"). הוא מנהל את זמנו ועיסוקיו של האדמו"ר. לעתים ישנם כמה גבאים, ורק הראשי מכונה משב"ק; או לחלופין, גבאים מספר מכונים משמשים בקודש.
בקרב רבים מן החסידים מקובל להכפיל את התואר "רבי" לאדמו"רים מהדורות הראשונים של תנועת החסידות. לדוגמה, רבי אלימלך מליזנסק מכונה ה"רבי" רבי אלימלך מליזנסק. ההגייה האשכנזית ל"רבי" הראשון היא מלאה (- "רֶבֶּה"), וההגייה של "רבי" השני הוא כמקובל: "רֶבּ". כך רבי אלימלך מליזנסק, מכונה רֶבֶּה רֶבּ אלימלך מליזנסק.
העמדת הרב במקום כל כך מרכזי - עד להחשבתו כמתווך בין החסידים לאלוהים, זכתה לביקורת רבה בתוך העולם הדתי – בתפיסתם הדתית של המתנגדים לחסידות,[1] וגם בעולם החילוני הרואה בכך סימן לחוסר הדמוקרטיה בחברה החרדית-חסידית.