הביטלס (גם החיפושיות, או בגרסה אחרת חיפושיות הקצב, אנגלית: The Beatles), הייתה להקה בריטית שזכתה להצלחה רבה בשנות השישים של המאה העשרים, ומילאה תפקיד מרכזי בתרבות אותה התקופה. המוזיקה שיצרה הלהקה הייתה בעלת השפעה מכרעת ומתמשכת על התפתחות המוזיקה הפופולרית. חברי הלהקה בשיאה היו פול מקרטני, גון לנון, גורג האריסון ורינגו סטאר. בתקופות מוקדמות יותר היו חברים בה סטיוארט סאטקליף (1960) ופיט בסט (1960-62).
הביטלס נוצרה והתגבשה סביב הצמד גון לנון ופול מקרטני, שהיו המוזיקאים הבולטים בה לאורך כל דרכה, וכותבי רוב שיריה. האנגלים . בראשית דרכה (1962-) שאבו חבריה השראה בעיקר ממוזיקת רוק אנד רול אמריקנית. מאוחר יותר, התעשרו מקורות ההשפעה שלהם, וכללו מוזיקה קלאסית וניסיונית, פולק, וודוויל, ועוד. שילובן של השפעות אלו בשירי פופ, המבנים המלודיים וההרמוניים המורכבים, ופריצות הדרך החשובות של הביטלס בתחום הקלטת המוזיקה העלו תרומה מכרעת להפיכת מוזיקת הרוק והפופ לסוגה אמנותית ממשית, והעמידו את הביטלס כיוצרים הבולטים ביותר בתחום המוזיקה הפופולרית.[1]
הצלחתה של הלהקה החל מ-1962 יצרה סביבה תופעה של היסטריה המונית שכונתה "ביטלמניה". התופעה התפשטה מבריטניה לארצות הברית ומשם לרוב מדינות העולם, ופילסה את הדרך לשורה ארוכה של להקות רוק בריטיות (הפלישה הבריטית). פרסומה הגדול של הלהקה, כמו גם העיסוק בסמים קלים והזייתיים, שלום ואהבה, קיבעו את של הלהקה כסמל של התקופה והקנו לה מעמד החורג בהרבה מזה של להקות אחרות.