יידיש (וגם אידיש או אידית), שפירושה במקור "יהודית",[1] היא שפה יהודית השייכת למשפחת השפות הגרמאניות, ונכתבת באותיות האלפבית העברי. מקורו של השם "יידיש" הוא בחוגי "הבונד",[דרוש מקור] שראו בה מגדיר של הזהות היהודית. בספרות ההלכה וכן למן תקופת ההשכלה נקראה השפה לעתים קרובות בשם זרגון (בכתיב יידי: זשאַרגאָן), לשון אשכנז או לשון המדוברת אצלנו.
מאז תחילת ההגירה היהודית לתחומי גרמניה במאה ה-9, שימשה היידיש כשפתם העיקרית ולפעמים היחידה של היהודים האשכנזים. בעקבות המהפכה הציונית בסוף המאה ה-19 ומלחמת השפות של אליעזר בן יהודה, הפכה היידיש להיות סמל לגלותיות, והשפה בישראל הוחלפה בעברית. כיום משמשת היידיש בעדה החרדית ובעיקר אצל חסידים בכל העולם כשפה העיקרית, ואצל חלק ניכר מהם כשפה היחידה לשימוש יומיומי. קיימת גם סוגת עיתונות יידית רחבת היקף בקהילות החרדיות בישראל וברחבי העולם.
כמו כן השפה עדיין מדוברת כשפה שנייה בקרב בני עדות אשכנז (בעיקר המבוגרים) ובקרב חלק מיוצאי ברית המועצות לשעבר, ואף שימשה הוכחה ליהדותם כדי להתקבל לישראל על פי